הרוח והחושך


3#

מאיפה את באה. מאיפה את כותבת. כמה שנים. כמה מרחק מהבית. כמה להרגיש.כמה לברוח. כמה לחפש קרוב. כמה לחשוף.

אני זוכרת את עצמי כותבת על השטיח, בדרכים, באין ספור מחברות ופנקסים, אספנית כפייתית של מילים, של צירופים, של אבנים.

אוספת ואוספת וחולמת.

לא עמדתי מול הראי בתור ילדה עם המסרק ביד כמיקרופון, לראות את ילדיי הפסטיגל היה נראה לי וואו לגמרי, הדרך מהצפון הרחוק ללב תל אביב היתה אוקינוס בשנות השמונים. לא הייתי מאלה שידעו. שכולם אמרו להם. שיום אחד הם יעמדו על הבמה, שעשו הופעות בסלון..נו הבנתם.

אבל אני הרגשתי. לא בדיוק את הפרטים אבל הרגשתי בבטן שאם אני לא אעשה את הדבר הזה שנקרא מוזיקה אני לא אצליח לנשום. ויצאתי למסע הזה בעיקר עם הרבה רגש ועם הרבה סקרנות והדרך מאתגרת אותי כי מוזיקה זה החלק הקטן בכל הסיפור הזה. יש אגו ויש נגנים ויש יח"צ ויש לדבר על עצמך ויש לחשוף ויש להביא קהל ויש להתיאש בדרך ויש לחפש ויש לקבוע חזרות ולהפסיק להתבייש ולנשום עמוק ולהיות. כל הזמן בתנועה. יש הרבה רוח ויש גם הרבה חושך ויש אור של מילים ופלא של מוזיקה.


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • Facebook Social Icon